קבלת ערר על שיעור הערבות שקבע בימ"ש כתנאי לשחרורו ממעצר של מואשם בהחזקת פצצה

עניינו של ערר זה בשיעור הערבות שקבע בימ"ש קמא כתנאי לשחרורו של המערער ממעצר. כתב האישום שהוגש נגד המערער מייחס לו עבירה של החזקת פצצה, אולם נוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה, כשש שנים, ונוכח השיהוי הרב בחקירה, דחה בימ"ש קמא את עתירת התביעה למעצרו של המערער, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים, ובכללם הפקדת 40,000 ש"ח במזומן. לטענת המערער מדובר בסכום גבוה ביותר שאין באפשרותו להשיג, ולמעשה קביעת סכום כה גבוה אינה מאפשרת את שחרורו ממעצר. גם התובע הסכים בלשון רפה כי יש מקום להפחתה מסוימת בשיעור הערבות.

אכן, יש ממש בטענת הסנגור. סכום הערבות שקבע בימ"ש קמא גבוה בכל קנה מידה, קל וחומר כאשר בוחנים אותו בהשוואה למצב הכלכלי של מרבית האוכלוסייה באזור, וגם המערער בכלל זה. הכלל באשר לגובה הערובה הוא כי "...סכום הערובה צריך לאזן כראוי בין היכולת הכלכלית של הנאשם לבין הסכנה הצפויה משחרור הנאשם. האיזון מתבטא, בין היתר, בסכום הערובה. סכום הערובה, שעשוי להיות מחולט אם הנאשם יפר את תנאי השחרור, צריך להיות גורם מרתיע מפני הפרת תנאי השחרור ממעצר.. ." (בש"פ 6591/97   אברהם וזאנה נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3), 851).

אין אני מתעלם מחומרת העבירה המיוחסת לעורר, אולם בנסיבות שלפנינו, בבואי לאזן בין היכולת הכלכלית של המערער ובין הסכנה הצפויה משחרורו, בשים לב לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה, אני סבור כי ניתן להפחית במידה ניכרת את גובה הערובה, באופן שיאפשר למערער להשיג את סכום הערבות, ובמקביל לאזן הפחתה זו בדרישה מחמירה יותר ביחס לערבים האחרים.

נוכח האמור, הערר מתקבל, והעורר יוכל להשתחרר ממעצרו בגין כתב אישום זה, אם אין צו מעצר אחר כנגדו, אם יפקיד 15000 ש"ח במזומן, וכן אם ימציא שתי ערבויות של צדדים שלישיים, אשר אחד מהם בעל רישיון עבודה בישראל, וכל אחת מהן על סך של 10000 ש"ח. כל זאת, להבטחת התייצבותו של העורר להמשך משפטו.

לא ראיתי מקום לשנות מהחלטת בימ"ש קמא באשר לחובת ההתייצבות של המערער מעת לעת בתחנת המשטרה הקרובה לביתו.   

ניתנה היום, 26 במאי 2008, כ"א באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: